<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ז'</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ועוד פשוט בכרתות ומה שאמרנו שאינו עובר עליו בלב העוף שאין בו כזית אבל בלב בהמה ענוש כרת על דמו. ודוקא מגוף הלב כלומר הדם שמגוף הלב ענוש כרת אבל אם בא מעלמא כגון בשעת יציאת נשמה דמצריף עובר עליו בלאו. צלה או בשל עוף ולא קרע הלב משערין בששי' כי בודאי יש בכל עוף ס' כנגד הלב, ומשערים בכל הלב דאין אנו יודעי' כמה דם יצא ממנו כי הלב מות' כמו שכתבתי. וכן אם צלאו או בשלו עם בשר עם ירקו' בלא קריעה משערין בס' כשאר איסורין כמו שכתבתי בדיני תערובות, ואפילו שיהיה הלב דבוק בעוף משערים בס' כנגד הלב כלו ולא כנגד כל העוף. ויש מי שכתב שאם הלב דבוק בעוף שמשערים בכל העוף, וראשו' נר' עקר שאין משערין אלא כנגד הלב כלו וכן כתב הרשב"א.
הלב קורעו קודם מליחה ומוציא דמו, לא קרעו ומלחו או בשלו אין עובר עליו אם אכלו עם דמו כך פשוט. ופרש"י שאם בשלו או מלחו קודם קריעה קורעו אחר כך ומוציא הדם וזורקו והלב מותר משום דמשרק שריק כלומר שהלב חלק ואינו בולע אפילו בבישול וכל שכן אם צלאו וכן פשוט בפסחים [ע"ד ע"ב], וכן כתב הרשב"א וכן הסכימו כל הפוסקים. ורבינו תם כתב דוקא בצלי מותר הלב אבל בשלו אסור הלב, וראשון נראה עקר.
